החלטה בתיק מ"ת 7734-10-11

            הרקע הדיוני לבקשה

1.      לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור את המבקש עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

2.      נגד המבקש ואחר בשם מיליון הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות סחיטה באיומים, ניסיון שוד, גניבה והחזקת סכין. למבקש  מיוחסות גם עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואיומים.

3.      האישום הראשון, הוא האישום העיקרי הרלוונטי מבחינת הבקשה לעיון חוזר. כאן, על פי הטענה, ניסו השניים לשדוד וסחטו באיומים, תייר, בכניסה לבניין מגוריו. השניים היו בגילופין, מליון פנה למתלונן וביקש סמים אך התייר התרחק מהם אל תוך המתחם. הם  עקבו אחריו ואז שלף המבקש סכין והתקרב לתייר. מיליון אמר לתייר ש"לא יתעסק איתו" וכי הוא ראש כנופיה באזור. התייר נבהל והציע לשניים כל מה שירצו, ונתן להם נגן מוסיקה, ארנק, וטלפון נייד. נטען כי המבקש הצמיד סכין לגופו של התייר בעוד מיליון  ערך חיפוש בבגדיו במטרה ליטול רכוש נוסף.

4.      נקבע כי קיימות ראיות לכאורה בתיק זה, וזאת בהחלטה מיום 14.11.11. למעשה אז עלו שתי טענות עיקריות נגד הראיות מצד המבקש. נטען כי למעשה מיליון היה המבצע והמבקש היה נגרר אחריו. אולם, נוכח העדות של התייר כי המבקש היה אקטיבי באחיזה בסכין והצמדת הסכין לגופו של התייר בעת שמיליון ערך חיפוש, הרי נקבע שלכאורה הוא שותף מלא למעשה, ויש לראותו כבצע בצוותא.

5.      טענה שנייה של המבקש הייתה טענה משפטית לפיה הוא היה שיכור בעת האירוע במידה שלא אפשרה לו לגבש יסוד נפשי לעבירות "כוונה" או "מטרה", לפיכך לא יכול היה, מבחינה משפטית, לאיים. בהעדר איום, למעשה, לא ביצע לא עבירה של ניסיון שוד ולא סחיטה באיומים. טענה זו נדחתה, לא לגופה, אך באופן עקיף. נאמר כי ההכרעה בדבר סעיף האישום המדויק תעשה בהכרעת הדין, על ידי השופט הדן בתיק העיקרי. אולם, מכיוון שבודאי ביצע עבירה בת מעצר, בנסיבות המלמדות על מסוכנות, הרי שבודאי שקמה עילת מעצר.

6.      מכל מקום נקבע שיש ראיות לכאורה, ולאחר שלא נמצאה חלופה הולמת הסכימה הסנגורית למעצר עד תום ההליכים. 

הבקשה לעיון חוזר

7.      התייר המתלונן העיד בבית המשפט. עתה, לאחר עדותו, טוענת הסנגורית של המבקש כי חל כרסום של ממש בעדותו, המחייב שקילה מחדש של אפשרות שחרור המבקש בחלופת מעצר.

8.      הסנגורית טוענת כי מעדות התייר עולה כי המבקש אכן היה במצב שכרות מאוד קשה, הוא מלמל והתנדנד לאורך כל האירוע, דבר המעיב על היסוד הנפשי שלו. עוד טוענת הסנגורית כי מהעדות עולה כי המבקש כלל לא הצמיד סכין לגופו של המתלונן אלא היה רק קרוב אליו, כך שלא נעברה עבירת תקיפה. כן נטען כי לפי עדות התייר הוא עצמו היה זה שהתקרב למבקש, כאשר נסוג אחור מפני הנאשם מיליון, ולא המבקש התקרב אליו. כן נטען כי בעצם כל שביקש ממנו מיליון היה סמים, וכלל לא נדרשו חפציו האחרים, והתייר הוציא אותם ונתן אותם מיוזמתו.

9.      מכאן מסיקה הסנגורית כי הראיות הן לעבירות תקיפה סתם וגניבה בלבד (שהרי אין ראיה כי התקיפה נועדה לשם הגניבה שנעשתה בשלב האחרון של האירוע). לשיטתה של הסנגורית, בנסיבות אלה יש להעריך באופן אחר לגמרי את מסוכנותו של המבקש.

10.  התביעה מתנגדת מכל וכל לבקשה לעיון חוזר. התובע טען כי הבקשה עצמה מקוממת, כאשר הסנגורית מלקטת דברים מתוך דברי המבקש ומוציאה אותם מהקשרם המלא, תוך התעלמות מהחקירה הראשית.

דיון     

11.  אין ממש בטענות הסנגורית בעניין הראיות.

12.  לעניין השכרות, הרי כבר נקבע בהחלטה המקורית כי רמת הכשרות אינה משליכה לעניין המסוכנות, שהרי בין ששדד במודע צלול ובין ששדד מחמת שכרותו הסכנה היא אותה סכנה. אם כן, העובדה שהתייר תיאר שכרות בצורה יותר ברורה וחד משמעית, אינה משנה דבר. אכן, ייתכן שלא ניתן יהיה להרשיע בעבירה המצריכה כוונה מיוחדת לאיום, אולם, מחומר הראיות הסיכויים טובים מאוד להרשעה בגין עבירות מחשבה פלילית כלשהן. כך לדוגמא, אולי ניתן יהיה להרשיע בתקיפה בצוותא חדא בנסיבות המחמירות הנובעות הן מהאחיזה בסכין והן מריבוי התוקפים. שהרי מדובר בשניים שחברו יחדיו, אף אם באופן ספונטאני, כאשר המבקש עצמו הוא אשר אחז בסכין. יוזכר כי אחיזת הסכין לעצמה היא פשע ואם יש סכנה מהמשיב הרי שיש עילת מעצר. אם נסיבות שכאלה אינן נסיבות המעידות על מסוכנות, איני יודע מסוכנות מה היא.

13.  הסנגורית מפנה לפרוטוקול התיק העיקרי, עמוד 22, שורה 4, בו אמר התייר כי המבקש לא הצמיד את הסכין לגופו, ומכאן לשיטת הסנגורית שהוא לא תקף. דא עקא שאין ספק שהשני כן תקף, והרושם של התייר היה ששניהם תקפו. כאמור לעיל, מדובר במעשים שבוצעו בצוותא חדא, אם כן מה זה משנה, מבחינת עילת המעצר, אם המבקש הצמיד את הסכין בנגיעה או רק נופף באיומים?

14.  עוד מפנה הסנגורית לכך שהתייר העיד כי עקב מגעיו של מיליון הלך לאחור, ואפשר שזה השלב שבו הסתובב וראה המבקש עם סכין צמודה אליו. מכאן שהמבקש לא התקרב אליו עם סכין באיום. בהקשר זה אני חושש שהסנגורית מוציאה דברים מהקשרם באופן הגובל בעבירה אתית, שכן גם עורך דין שמייצג נאשמים במשפט הפלילי, אשר רשאי "למתוח" טיעונים עובדתיים מעבר למקובל על ידי כל עורך דין אחר, מחויב לנהוג בהגינות כלפי בית המשפט.

15.  עיון בדברים בהקשרם המלא מלמד כי אכן, התייר אמר במפורש כי היה שלב מסוים בו הוא נסוג לעבר המבקש. אולם, התייר גם אמר, כי המבקש הניף לעברו סכין (עמ' 23 שורה 27), כי אופן החזקת הסכין אמנם מאפשרת תזה כי רק רצה להפחיד אך נראה היה שרוצה ממש  לחתוך אותו, שכן הוא התקרב אליו עם הסכין והשני אמר לא לחתוך, (סוף עמוד 23 תחילת עמוד 24). הוא אומר במפורש "כוונו לעביר סכין" (עמוד 20 שורה 20) ועוד.

16.  עוד טוענת הסנגורית כי שני הנאשמים כלל לא ביקשו מהתייר את חפציו. מיליון "רק" ביקש ממנו סמים, והתייר "ביוזמתו" הוציא את חפציו מכיסיו כי חשב שזה מה שמצפים ממנו . בהקשר זה מפנה הסנגורית לעדות בעמוד 23 שורה 22  עד 28. טענה זו אינה מובנת כלל וכלל. ראשית, אין כאן שינוי מגרסתו של התייר במשטרה שאמר בדיוק אותו דבר, ממילא אין כאן שינוי נסיבות.